כשנעה פנתה אלי לייעוץ, היא חששה מאד מהמעבר של בנה הבכור אורי לגן עירייה בתחילת השנה. עד עכשיו הוא היה הנסיך של הגן הפרטי, כולם אהבו אותו שם כל כך, פינקו ועטפו, איך יסתדר בגן חדש ולא מוכר? האם גם שם יהיה אהוב ומוגן? האם ירגיש שם בנוח?
בתהליך ההדרכה ההורית עסקנו רבות בהכנה ליום הכניסה לגן. דיברנו על הכנה מראש, הכרות עם החברים החדשים והמלצתי לה על רשימת ספרים ומשחקים שיכינו את אורי לשינוי הצפוי. דיברנו על כך שחשוב שהפרידה עצמה תהיה קצרה ועניינית ולא תתמשך זמן רב, כדי לא להקשות עוד יותר.
למרות כל ההכנה, וכפי שנעה ציפתה, אכן היה קשה מאד לאורי להיפרד ממנה בבקרים, גם לאחר חודשיים בגן. כשאביו ליווה אותו, הפרידה היתה קלה וקצרה הרבה יותר, אבל נעה התקשתה לוותר על החיבוק והליווי של אורי אל תוך הגן, ומידי יום יצאה לעבודה שבורה מהבכי והתחנונים שלו, שלא תלך ותשאיר אותו שם.
הליווי והתמיכה שלי בהורים התבצע על בסיס יום יומי, במהלכו פתאום סיפרה נעה על זיכרון ילדות שלה, שבו היא יושבת לבדה בגן, אף אחד לא משחק איתה והיא אומללה מאד. היא סיפרה: "אמא חשבה שאני מאושרת בגן, אהובה ומקובלת אבל אני הרגשתי בודדה ואומללה".
במודע או שלא במודע, רובנו מושפעים מאד מחוויות הילדות שלנו כאשר אנחנו עוברים עם ילדינו סיטואציות שמזכירות לנו אותן. התחושות והקשיים מהעבר שלנו מתערבים עם החששות והדאגה לילדינו, ומשפיעים (לעיתים באופן לא מודע), על המסרים הבלתי מילוליים שאנחנו מעבירים לילדינו וכתוצאה מכך, על הדרך שבה הם תופסים את המציאות. זוג הורים אחר שאותו ליוויתי, תיארו באזני את קשיי ההסתגלות והבכי של בנם הקטן בימים הראשונים בגן החדש ואמרו: "כואב לנו להשאיר אותו שם לבד". כשההורים מרגישים לא שלמים עם השארת הילד במסגרת החדשה, יש סיכוי לא קטן שהמסר הזה יעבור לילד וישפיע עליו. גם אורי קלט בחושיו את הקושי של אמו להשאיר אותו בלעדיה בגן והגיב בבכי ובהתנגדות לפרידה ממנה.
חשוב לי להבהיר: ההסתגלות לגן או לבית ספר חדשים אינה פשוטה, וילדים רבים עוברים אותה בקושי רב שיכול להמשך גם חודשים מספר. קושי בפרידה בתחילת השנה הוא נורמאלי, אך יש דרכים לעזור ולהקל על הילד והכי חשוב שההורים ירגישו שלמים ובטוחים בכך שהם מוסרים את ילדם לידיים טובות.
הדרכתי את נעה כיצד לעשות הפרדה בין הכאב והקושי שחוותה בילדותה לבין מה שאורי עובר. אורי שונה ממנה, כפי שהיא שונה מאמה ולכן ההתמודדות שלו בגן החדש תהיה שונה משלה. כאשר נעה הצליחה להניח לזיכרון הילדות הקשה ולהפריד אותו מהמציאות של בנה היום, מהר מאד חל שינוי באופן בו נפרדו בבקרים בגן.
השינוי התבטא הרבה מעבר לפרידה בבוקר: עם הזמן אורי נראה כאילו השתחרר בעצמו מאיזה עול והחל לבטא שמחה והתלהבות מההליכה לגן. כשאמא באה לאסוף אותו הוא סיפר בהתלהבות על המשחקים ששיחק בהם, על הגננת והסייעת ועל החברים שאיתם התחבר.
נעה חזרה לנשום. היא נפרדת בבקרים מאורי בפתח הגן, מביטה בו רץ בשמחה לחבריו ולגננת שהוא אוהב. עכשיו היא קצת מתביישת להודות, שהקלות והשמחה שבה הוא נפרד ממנה עושים לה אפילו צביטה קטנה בלב...
סיון ון דר פלאס - יועצת, מנחת הורים, מרצה ומנחה סדנאות להורות קשובה, נינוחה ומספקת בהורה דרך
